החלטה בתיק ע"א 11191/07

לפנינו בקשה מטעם המערער בע"א 11191/07 (להלן - "המערער") לתיקון טעות סופר או השמטה, שנפלה בפסק הדין שניתן בערעורים ביום 3.2.2008 (להלן - "פסק הדין"), באופן שיקבע כי על המשיבים בע"א 11191/07 (להלן - "המשיבים") לשלם למערער סך של 162,400 דולר ארה"ב בגין דמי שימוש ראויים, נכון ליום מתן פסק הדין בבית משפט קמא.

דין הבקשה להידחות.

עקרון הוא בשיטת משפטנו, כי בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת, בבחינת כלל סופיות הדיון ( functus officio). עמד על כך בית המשפט בע"א 9085/00 שטרית אברהם נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5), 462 (2003) בהוסיפו בעמוד 475 לפסק הדין, כהאי לישנא:

                   "לאחר מתן פסק הדין שוב אין בידו [של בית המשפט] להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף, לגרוע או לתקן את החלטתו אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על ידי בית המשפט לפסק הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967."

          הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"), קובעת לאמור:

                   "81. תיקון טעות בפסק דין

                (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

                (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

                (ג) ....

                (ד) ...".

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט מוסמך לתקן טעות בפסק הדין, מן הסוג המפורט בהוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, הנובעת מהיסח דעתו של בית המשפט בעת ניסוח דבריו, והמתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו, אך הדבר נשמט מתשומת ליבו. אין במסגרת זו כדי להסמיך את בית המשפט להוסיף, לגרוע או לתקן עניינים מהותיים הקשורים להכרעה השיפוטית לאחר סיומה  (ע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 (1978); ד"נ 29/83 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' מריו כהנקא, פ"ד לט(4) 433 (1985); ע"א 9085/00 שטרית אברהם נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5), 462 (2003)).

ובענייננו, הבקשה להוספת הוראה לפסק הדין, לפיה על המשיבים לשלם למערער סך של 162,400 דולר ארה"ב בגין דמי שימוש ראויים, לא רק שאינה באה בגדרם של המצבים דלעיל - אשר אך בהם נתונה לבית המשפט הסמכות לשוב וליתן החלטה בענין אשר הוכרע באופן סופי - אלא אף עומדת בסתירה לאמור בפסק הדין. נבאר עמדתנו:

כאמור בפסק הדין, המערער והמשיבים הינם שותפים בזכויות ביחס למקרקעין, עליו הקימו מיזם משותף. לימים, פרש המערער מן המיזם המשותף, ולפיכך עתר לפירוק השיתוף, למתן צו הריסה, להשבת השקעתו במיזם המשותף ולתשלום דמי שימוש ראויים. בית משפט קמא נעתר לתביעה להשבת השקעת המערער כאמור ולתשלום דמי שימוש ראויים. במסגרת הערעור הלין המערער, בין היתר, על כך שבית משפט קמא לא קבע חיוב בדמי שימוש ראויים גם לתקופה שלאחר פסק דינו של בית משפט קמא. מנגד, הלינו המשיבים, בין היתר, על כך שבית משפט קמא פסק למערער דמי שימוש ראויים עד ליום מתן פסק הדין תחת פסיקת דמי שימוש עד ליום הגשת התביעה, וכי שגה בית משפט קמא בפוסקו למערער דמי שימוש ראויים לפי מצבם הנוכחי של המקרקעין וגם זיכה המערער בהשבת השקעתו במיזם המשותף.

בפסק הדין עמדנו, בין היתר, על טענות הצדדים בנוגע לקביעות בית משפט קמא בשאלת דמי שימוש ראויים להם זכאי המערער. לא מצאנו להתערב בקביעת בית משפט קמא, לפיה המערער זכאי לדמי שימוש ראויים עד למועד מתן פסק הדין. יחד עם זאת, קבענו כי שאלת גובה השקעתם של המשיבים במקרקעין, כדי להביאם למצבם הנוכחי, לא התבהרה כלל לפני בית משפט קמא. לפיכך, הורנו כדלקמן:

          "על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל חלקית את שני הערעורים, כאמור לעיל. ... אשר לשיעור דמי השימוש מוחזר הדיון לבית משפט קמא על מנת שידון בשאלת גובה השקעתם של המשיבים במקרקעין."

משהורנו על החזרת התיק לבית משפט קמא, על מנת שידון בשאלת שיעורדמי השימוש הראויים שנפסקו למערער, כאמור, ברי כי בקשת המערער - לתקן פסק הדין באופן שייקבע כי שיעור דמי השימוש הראויים להם זכאי המערער הינו 162,400 דולר ארה"ב - הינה בניגוד לאמור בפסק הדין, וממילא אינה באה בגדר תיקון טעות בפסק הדין, כמשמעות המונח בהלכה הפסוקה, ועל רקע עקרונות וכללים שהותוו בשאלת פתיחת הכרעה שיפוטית שנסתיימה ומתן החלטה אחרת במסגרתה, כמפורט לעיל.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהעדר תגובה מטעם המשיבים, חרף החלטת אב"ד מיום 13.2.2008, איננו עושים צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.